אני מודה פתחתי התמכרות חדשה.
הפעם לא לפחמימות.
הפעם לא למתוקים.
הפעם לא לריצה.
ואפילו לא למזונות על.
התמכרתי לדרך, למסע, למקומות החדשים, לסיפורים המרתקים ולאנשים שאני פוגשת.
כן זה רק השבוע השני אבל אני מתמכרת מהר (לא נתון ייחודי, כל אדם מודרני מכור לפחות ל 5 דברים אם לא יותר תבדקו עם עצמכם, לשמחתי בשנים האחרונות אני מקפידה לבחור התמכרויות בריאות או לפחות כאלה שלא מזיקות.
אם להיות כנה, הרבה פעמים בעבר התחייבתי מול עצמי לטייל יותר, להיחשף לדברים חדשים, לעשות דברים בשעות לא רגילות, התחייבתי אבל איכשהו נסיבות החיים, ההרגלים והתירוצים גרמו לי לטייל פחות ממה שרציתי ולהגנתי אציין שתמיד הייתה לי סיבה מוצדקת מדוע זה בלתי אפשרי לטייל כרגע.
אז מה קרה הפעם, שכבר יותר משבועיים ימים אני מוצאת את הזמן לטייל?
הפעם ההצהרה על כך בקול רם (בפייסבוק) והתחייבות מולכם הניעה לפעולה. השיתוף נתן ונותן לי כוח, לפעמים קל יותר לאכזב את עצמנו (מי ידע חוץ ממך??) אבל לא נעים לנו לאכזב אחרים (:
הרי שנים אני אומרת שסביבה תומכת חזקה יותר מכל כוח רצון ועדיין כל פעם מתרגשת מהעובדה הזאת מחדש.

אז זהו פתאום כשאני מחויבת אני מוצאת את הזמן, מספיקה המון, מתגמשת, מגיעה למקומות שלא חשבתי שאגיע ועושה דברים שלא תיארתי לעצמי שאעשה, כמו לקחת את עצמי באמצע השבוע בשעה שש בערב לגלריה הירוקה בארסוף הידועה גם בשמה פארק דינה והוקמה על ידי דני בעלה אשר גם פיסל חלק מהפסלים, קולטים אני? ככה סתם לוקחת את עצמי לטיול בשעת בין ערביים?
אז קצת על הגלריה והמפגש עם דני, הגלריה משתרעת על שטח עצום ובו פסלים מחומרים טבעיים, הרבה פעמים ניתן לראות חלק מהפסלים כאשר נוסעים על כביש החוף, אבל מעולם לא טרחתי לברר מה בדיוק מתרחש שם.
כשפגשתי את דני הוא היה בטוח ששמעתי על המקום דרך קרובת משפחה, מסתבר שיש בנינו קשר משפחתי ואני לא אלאה אתכם בפרטים, אבל אני הרי הגעתי דרך ההמלצות של קהל חברי בפייסבוק. טיילנו לנו מביטים בפסלים והתרגשתי לראות איך דני מקבל באהבה את כל אחד מהשינויים שמתרחשים בפסלים, בפסל אחד יש נחיל נמלים ובשני חלק נשמט ואני חושב לי אלו בדיוק החיים, לא? שום דבר לא נשאר קבוע לנצח, רק אולי במוזאון מאחורי זכוכית, אני מעדיפה חיים דינמיים.
השמש שקעה שם ממש מול ענינו, אנשים חלפו על פנינו, הקשבתי לסיפורים ונהניתי מכל שניה.

לאן עוד לקחתי אותי השבוע?
הנקודות השמינית והתשיעית היו בעיר ראשון לציון. נקודה ראשונה – אתר באר המים, מקור המים הראשון שנמצא בעיר והחל לספק מים למתיישבים, בטרם התגלתה הבאר נאלצו המייסדים לקנות מים מישובים ערביים מרוחקים.
אל הנקודה הזו התלווה מחזה אורקולי שהתקיים ממש באתר עצמו, גילי בתי הצעירה הצטרפה אלי לטיול וישבנו לנו יחד צופות במחזה שממחיש בצורה חזקה את החיים בישוב ללא מקור מים, ולפתע היא מביטה בי ואומרת “אמא אף פעם לא עצרתי לחשוב מה זה בעצם לחיות בלי מים זמינים בכל רגע נתון!!! אני לא מסוגלת לדמיין את זה” האמת שגם אני, מים נראים דבר כל כך מובן מאילו ואולי צריך מדי פעם לעצור ולהוקיר תודה.

אגב לא הייתי צריכה להגיד לגילי להניח את הנייד בצד ולא לבקש את תשומת ליבה עצם זה שבחרנו לטייל יחד, שהיה לנו מעניין ונעים גרם לנו להניח לנייד ואיפשר לכל השאר לקרות מעצמו.

הנקודה השנייה בעיר – המוזאון של ראשון לציון הכולל מבנה מקורי וחלקים משוחזרים ושלל סיפורי מייסדים על אנשים שיצרו את החיים שהם רצו בלי לקרוא את הספר ובלי סדנאות התפתחות, סיפורים על קהילה, התיישבות, דגל ישראל וציונות.
באחד האתרים פנתה אלי אישה ושאלה “את מיכל צפיר?” וכשהשבתי בחיוב היא פנתה לחברת ואמרה לה “את רואה אמרתי לך שזו היא” ואז שבה אלי והוסיפה “חברתי אמרה שזאת לא את כי מיכל צפיר יותר רזה” אני כמובן חייכתי ובתי הביטה בי פעורת עניים ושאלה: “אמא נעלבת?”
אני כמובן חייכתי ואמרתי “ממש ממש לא, תמיד תהינה לאנשים דעות עלי אבל הדעה הכי חשובה היא הדעה שלי על עצמי, ואני אוהבת אותי ושלמה עם גופי בדיוק כפי שהוא”. גילי הייתה מרוצה וככה על הדרך זכתה בשיעור מעשי בחוסר טאקט.

את סופשבוע ביליתי בצפון הארץ עם הקהילה הפרטית שלי. יואב, שירה וגילי.
במקום להגיע מהר אל היעד בחרנו בדרך לעצור בחוות “דרך התבלינים” בבית לחם הגלילית שם מגדלים את כל התבלינים באופן עצמאי וגם מיבשים וטוחנים. הסנפנו את המראות, הצבעים והריחות ולקחנו “קצת” מהחווה הביתה להיזכר כל פעם בביקור.

ברמת הגולן בקרנו במצפה אופיר- נקודת תצפית מהממת על הכינרת שנבנתה לזכר הנער אופיר. שביל הגולן שעובר דרך מושב גבעת יואב..

בצומת כורסי שזה ממש על הכינרת יש אתר עתיקות מקסים וספסל קסום ומיוחד עם אנרגיות יוצאות דופן (מוזמנים לשמוע את ההסבר של יואב והבנות).

חזרנו כמו שנהוג לומר עייפים אך מרוצים.
וזאת בדיוק המשמעות של ליצור את החיים שאני רוצה. המסע הזה שאני עושה מנעים לי את חיי לא פחות מכל יצירה מוזיקלית שחיבר מלחין מפורסם.
אנחנו היוצרים.
אנחנו היצירה.
אני כבר מחכה לתחנות הבאות במסע.

הבנתי ששיתוף עם הקהילה, החברים המשפחה והסביבה שלי מעורר בי את רמת ההתחייבות
אם הייתי צריכה הוכחה נוספת לכוחה של הקבוצה והתחייבות קיבלתי אותה חגיגית מאי פעם!

גיליתי ש24 שעות ביממה זה המון המון זמן!!!
ושאפשר לבלות יום משובח עם המתבגרת הצעירה בלי לחזור עם חור בכיס אבל כן עם חוויה עצומה.

ממשיכים עוד 38 חוויות ל50