Facebook Views

השאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו בבוקר

בלי סוף נשלחים אלי סרטים בנושא תזונה,
האחד מאשים את הסוכר במצב הבריאותי, השני את הבשר,
כל סרט מתייחס באופן מובהק לתזונה נטולת משהו
וסכנה איומה בצריכת מזון מסויים, לצערי אף אחד לא מתייחס לגישה לחיים,
לחשיבות התודעה, ולהתפתחות ריגשית.

בעיני לחשוב שתזונה בלבד היא ורק היא מהווה בסיס לבריאות זה פשוט בורות.
אנחנו יצורים הוליסטים – גוף, נפש, רוח, נשמה.
כל נסיון להתייחס לבריאות באופן חד ממדי הוא טעות וחוטא לאמת.
כשמיה בתי הבכורה הייתה בכיתה ב׳ נגשתי איתה לרופא בעקבות פריחה לא ברורה שהופיעה על העור,
רציתי שהרופא ירגיע אותי אך הוא לא בכוונה פשוט הלחיץ אותי.
הדבר הבא שאני זוכרת זה אותי על הרצפה, הרופא אוחז בראשי ומיה מביטה בי מבוהלת,
באותו הזמן אמא שלי הייתה חולה ושירה חוותה קושי בכיתה א׳.
האבחנה של הרופא הייתה פשוט עוד משהו שלא יכלתי להכיל באותו הרגע ופשוט התעלפתי,
לא היה לזה קשר למה שאכלתי אבל היה לזה קשר הדוק למה שהרגשתי.

הגוף שלנו מגיב למחשבות, לרגשות, לחלומות, לכל אותם דברים שלא רואים בעין,
לא ניתן לגעת בהם ולא ניתן לבדוק במעבדה, אולי היום עם התקדמות חקר המוח אפשר קצת יותר,
אבל הגוף הפיזי משקף לא רק את מה שאנחנו בוחרים לאכול אלא בעיקר את איך שאנחנו בוחרים לחשוב ולהרגיש.
ילדים בעודף משקל גדול לא פעם משקפים את הקיבעון של ההורים שלהם
וכשההורים בוחרים לשנות גישה לחיים ולא רק תזונה אז חל שינוי עצום אצל הילדים.

וכשאני מדברת על גישה זה למשל ללמוד לסלוח, לשחרר מרירות,
לשחק יותר עם הילד ועם החיים בכלל, להקשיב, לחבק,
להביט בעניים ולהתעניין במקום רק לדאוג, להתלונן, לריב, מתוך כוונה טובה.

אי אפשר לתלות את המצב הפיזי והבריאותי אך ורק בתזונה ופעילות גופנית,
זה הולך יחד עם התודעה ולכן כל אחד יכול לשפר את מצבו,
להגיד שגנטיקה היא המשפיע העיקרי או הסביבה,
זה להסיר אחריות אישית ולהיתקע במקום שאומר – אני חסר אונים ואין לי מה לעשות בעניין.
סימון המזונות הוא חשוב אבל חשוב יותר שאנו נדע לסמן לעצמינו בעצמנו, מה מחזק אותנו ומה מחליש.

זה הרי ברור שהרגשות והמחשבות משפיעות על איכות השינה,
שינה היא הדלק אולי החשוב ביותר לאיכות חיים,
אז נכון שאכילה מרובה של מזון מעובד סמוך לשינה לא מועילה
אבל גם ללכת לישון מול הטלויזיה להקשיב לחדשות ולהתמלא חרדה, לא מועיל.
לעומת זו כתיבת יומן, טקס קטן של הוקרת תודה לפני השינה, תרגול נשימה,
כל אלו יכולים לעשות נפלאות לאיכות השינה וכתוצאה מכך לבריאות.

בפירמידת המזון הוסיפו את הפעילות הגופנית
אבל לצערי לא הוסיפו, חמלה, אהבה, עזרה, התפתחות רגשית, אישית, יצירתיות, הומור, מגע, סקרנות…
שום חברת מזון לא תספק לנו את טעם החיים, כי את התבלינים לחיינו אנחנו יוצרים,
שום חברת תרופות לא באמת תרפא את הנפש כי את הרפואה אנחנו רוקחים בכל פעם שאנחנו בוחרים להקשיב
לקולות הפנימיים ולנפשם של אלו שאנו אוהבים.

אז האם הבעיה היא יותר מדי סוכר?
יותר מידי בשר?
יותר מידי מלח?
יותר מידי גלוטן?
יותר מידי בוטוקס?
בעיני הבעיה היא יותר מידי שיפוטיות ופחות מידי אהבה,
אהבה עצמית, אהבה לזולת ולטבע.

אם רק נאהב יותר את עצמינו ואחד את השני,
יש לי הרגשה שלא רק נהיה בריאים יותר אלא ניצור עולם סבלני ושמח הרבה יותר,
הסיפור מעולם לא מתחיל ונגמר רק בנו, אנחנו רק חלק ממשהו גדול ושלם.

השאלה שיש לשאול כל בוקר היא: ״איך ביכולתי להוסיף יותר אהבה?׳

נ.ב
הדרכים להוסיף אהבה הן רבות ומגוונת, עצם הבחירה להתמודד עם השאלה ולמצוא את התשובות הפרטיות שלכם, זו אהבה.

/ הבלוג של מיכל

שתף את הפוסט

תגובות

עדיין אין תגובות.