השבועות האחרונים שינו את תפיסתי לגבי מרחקים. זה לא שאני לא יוצאת את גוש דן, אבל תמיד יש סיבה מאוד מוגדרת: נסיעה לצורך הרצאה או סוף שבוע עם המשפחה….
בין 50 הנקודות עד ליומולדת החמישים גמעתי מרחקים בקלילות והפעם הצפנתי עד רמת הגולן, ליתר דיוק ביקור ביקב רמת הגולן.
בוקר אוגוסט לח ומהביל יצאתי צפונה כשבדרך אני אוספת שתי חברות והרבה מצב רוח.
חברה אחת זה בילוי נשי. שתי חברות זה כבר חצי טיול שנתי.
הוויז מכוון, הרדיו פתוח והשיחה קולחת. רמת הגולן מעולם לא הייתה קרובה יותר. בלי ששמנו לב (כי דברנו כל הזמן) הגענו לפתחו של היקב.
שם חיכו לנו מים צוננים, פירות ושני מדריכים ולאחר התרעננות קלה הובילו אותנו אל ג’יפ שטח מאובק שאיתו עלינו לרמת הגולן. ככל שעלינו (עד 900 מטר מעל גובה הים) הטמפרטורות צנחו. מטרת הסיור לראות מקרוב את הכרמים של היקב המתפרסים ברחבי הרמה וגם קצת לתצפת אל האופק וסוריה. כל כך קרובה וכל כך רחוקה.
משם המשכנו, כשמדי פעם המדריך עוצר ואוסף פיסת שיער של איזו חיה שנתפסה על גדר התייל לצידי הכביש. צוות המדריכים הפגין בקיאות מרשימה על כל קצוות שיער והחיה שלה היא שייכת כמו גם על הטופוגרפיה וההיסטוריה של המקום.
הג’יפ קיפץ לו בין מטעי נקטרינות, תפוחים וגפנים כמובן. רק להושיט את היד ולטעום טבע.
אותו יום אלה היו הענבים הכי מתוקים שאכלתי בחיי. רק מזה אני מסוגלת להשתכר.
ואז עצרנו.
באמצע כרם יונתן. הפתעה. מפה משובצת נפרסה. גבינות, לחמים טריים, שמן זית ועוגיות מפנקות. ו…יין עליז ומבעבע.
מה אני אגיד לכם? ככה מרגיש אושר. אלה בדיוק החיים שאני רוצה: חברות, נוף מטריף ואוכל פשוט טעים. לא עזבנו את המקום לפני שלגמנו את טיפת היין האחרונה. שלוש נשים יסודיות לא משאירות יין צונן בבקבוק. ואני בכלל לא שותה יין.
עוד הרבה לפני אורח החיים הבריא אני לא שותה ולא מעשנת.
למה? לא יודעת. אף פעם לא עשה לי את זה.
מרובעת? אולי.
אבל הכול בסדר. אין צורך לדאוג. כמו שיואב אומר “לך יש את זה טבעי. בלי צורך בגורמים מבחוץ”.
מידיי פעם בארוחה לוגמת שלוק אבל לא מעבר,
עד הביקור שלי ביקב רמת הגולן שהוציא אותי מאזור הנוחות של ה”לא תודה. אני לא שותה” לחוויה מעוררת חושים עם המון יין.
וזה לא נגמר בכרם. משם המשכנו לסיור ביקב. קבלנו הסברים מלומדים בחדר החביות העצום (יקב שלישי בגודלו בארץ), על השפעת החבית על היין, כמה בקבוקי יין נוצרים בכל חבית ו…עוד יין. בחדר הטעימות חיכה לנו מגש גבינות ומול כל אחת נצבו שש כוסות מחכות ליין שימזג.
האושר אין לו סוף מסתבר וגם לא לסוגי היין… אדום, לבן, קינוח. כל יין והסיפור שלו.
תרבות שלמה ואנשים שמחים שעוסקים במלאכה ומפיצים את אהבת היין.
הטעות הגדולה שעשינו בסיור הזה ואני ממליצה לכם להימנע ממנה היא שלא נשארנו ללילה ברמת הגולן ודאגנו לנו למקום לינה. להרוויח את השקיעה וסיור חיות הלילה.
הבטחנו לעצמינו שאנחנו עוד נשוב. עכשיו נשאר רק לקיים.

ואז הגיע יום ההולדת 50.
את בוקרו חגגתי במפגש חגיגי עם קהילת הפייסבוק שלי. נבחרות הקהילה. בכל זאת 90,000 איש.
נפגשנו ב06:00 בחוף ימה של הרצליה לצלילי מוזיקה ורחש הגלים. הבוקר הטעין אותי בשמחה והתרגשות ושיקף את הדרך שעשיתי עד הלום. המעבר מהקשר הוירטואלי לחוף הים תמיד מפתיע אותי בעוצמתו.
לפני עשור יכולתי רק לחלום על אירוע מקסים שכזה והשמחה שהוא יסב לי. זאת הייתה הזדמנות מעולה לשמוע סיפורים שלכם על מה קרה לכם בעקבות, ספר, הרצאה או סדנה ששמעתם.
הידיעה שבזכות המילים שלי, אתן יצרתן את החיים שאתן רוצות זאת המתנה הכי טובה שאני יכולה לאחל לעצמי ליומולדת 50.

אבל לא חסכו עלי במתנות. היה סופשבוע עם הכול מהכול ובעיקר מוקפת באנשים אהובים עושה את הדברים שאני אוהבת. בבית חיכו לי הבנות ויואב עם צלחות של פירות, ברכות והמון יצירתיות ומחשבה. ובנוסף לכל אלו בעיתון פורסם כי
הספר החדש “ליצור את החיים שאני רוצה”
נמצא במקום 3 ברשימת רבי המכר בחניות הספרים סטימצקי וצומת ספרים!

מה עוד צריך מלבד להעניק אהבה, לקבל אהבה ולחוש משמעותיים?
ומה עם 50 הנקודות אתם שואלים? לא סיימתי 50 נקודות .
מודה שאי שם בין השלושים וחמש ואילך אבדתי ספירה.
באיזשהו שלב כשהבנתי שאני לא מספיקה את שאר הנקודות שתכננתי, התגנבו לי מחשבות כישלון והצלחה לראש: יופי החלטת על יעד ולא עמדת בו.
ממש רצינית את? איך אנחנו טובות בלהעליב את עצמינו. שנות תהליך והתפתחות והחיים שאת רוצה ועדיין אין כמו הלקאה עצמית שמתפלקת מידיי פעם.

גיליתי שיין משובח זה אחלה. באמצע כרם על מפה משובצת ובעיקר עם חברות טובות.

הבנתי שתאריכי יעד הם לא תמיד חשובים. הדרך היא שחשובה. עצם העובדה שלא הספקתי 50 נקודות עד יום ההולדת לא מעידה על כך שלא אמשיך לטייל ואגיע לנקודות אלה ואחרות בהמשך. עצם העובדה שלא הספקתי לא אומרת שלא הספקתי כלום. הספקתי בחודשיים האלה יותר טיולים משנה שלמה. פגשתי אנשים שאין סיכוי שהייתי פוגשת אותם וחוויתי חוויות.
כישלון? ממש לא.
הצלחה? מסחררת מבחינתי ובחינתי היא אשר קובעת.
אז מזל טוב לי בהחלט גאה שייצרתי לי את החיים שאני רוצה.
ותודה לכם שעקבתם פרגנתם הזמנתם וליוויתם אותי במסע החמישים.
מבטיחה שאמשיך לטייל ולדווח על מקומות יפים ואנשים חדשים.