אל המסע הזה יצאתי עם מטרה: 50 מקומות חדשים עד ליומולדת 50.
אך אם עקבתם אחרי יומן המסע שלי מתחילתו, אתם יודעים שלא מדובר רק ב 50 יעדים חדשים עד ליומולדת 50, כי אם במסע פנימי שבו אני מגיעה לתובנות חדשות, נחשפת למקומות חדשים בעצמי ומגלה הזדמנויות חדשות להתרגש ולהתפתח.
לפעמים נקודת ההתחלה הרבה יותר רחוקה ממה שנדמה לנו.
גאולה הייתה מחנכת כיתת הספורט והמורה שלי להתעמלות בחטיבת הביניים, אני מעולם לא הייתי בכיתת ספורט וכפי שציינתי לא פעם, בילדותי לא היו לי יחסים ממש טובים עם – ספורט, אך עובדה זו לא מנעה ממני כתלמידה בכיתה ז’, להיות ביחסים מעולים עם מורתי גאולה, מורה צעירה אנרגטית שהייתה שונה מכל מורה שהכרתי ובגלל שאני הופעתי תמיד בטקסים של בית הספר וגאולה הייתה אחראית על ההעמדות, נוצר בנינו חיבור.
גם כשסיימתי את לימודי בחטיבה שמרנו על קשר, והיא ובעלה אפילו היו אורחים בחתונה שלי.
לימים גאולה ומשפחת היו בשליחות, מטעם המדינה, במקומות שונים בעולם והקשר התרופף אך כשהקשר שלי עם הספורט התהדק וגאולה חזרה לארץ גם הקשר ביננו חודש.

כשהתחלתי את המסע מיד נזכרתי בגאולה ובבעלה אבי שפצח בקריירה חדשה של מורה דרך בארץ ובחו”ל , אבי שמח מאוד לעזור לי וכך גיליתי איש מיוחד, תלמיד ישיבה לשעבר ששירת כקצין בצנחנים ובעוד תפקידים מרתקים בשירות המדינה, איש בעל ידע רחב ואהבה עצומה למולדת.
אבי הציע שבמסגרת המסע שלי, יום אחד הוא ייקח את גאולה ואותי לטיול כאשר אני משוחררת מכל תכנון מוקדם, מודה שהיה קשה לי לשחרר אך שמחתי על ההזדמנות לטייל יחד ולהרוויח גם זמן איכות עם גאולה מורתי לשעבר, רצה הגורל ובבוקר הטיול גאולה לא יכלה להצטרף וכך יצא שייצאנו רק שנינו לטיול.
יצאנו לדרך מוקדם בבוקר ואבי הסביר שהטיול עומד בסימן הדתות השזורות זו בזו בישראל- והתבוננות על ישראל כארץ הקודש, הקדושה לא רק לנו.
בדרך צפונה אבי שפע סיפורים – קצת מיתולוגיה, קצת היסטוריה והרבה מאוד ידיעת הארץ, ואני הייתי מרותקת.
הגענו אל הנקודה הראשונה – הר תבור. אומנם על ההר הייתי אבל מעולם לא הגעתי לפסגתו. בפסגת הר תבור ממוקמת כנסיית ההשתנות – ההתגלות. שם מאמינים המאמינים, קבל ישו את הסמכתו כבן האלוהים, כנסייה יפיפייה עם ציורים מרהיבים על הקירות שמספרים את סיפור ההתגלות.

משם המשכנו ישירות אל פסגת הר הכרמל אל כנסיית המוחרקה.
על פי המסורת, על פסגה זאת התחולל העימות בין אליהו לבין נביאי הבעל, כשאש ירדה מן השמים ורק מנחתו של אליהו התקבלה.
בהשראת סיפור מקראי זה הוקם בשנת 1867 מנזר על ידי נזירים כרמליתים שהגיעו מאירופה, וראו באליהו מודל לנזירות, לקנאות דתית ולהתמסרות לאלוהים.
אבי איש שופע סיפורים וידע עצום במגוון נושאים, חלק איתי סיפור מעניין על שיתוף פעולה בין קק”ל לרועי העיזים. מסתבר שהודות לעיזים המכרסמות את הענפים הנמוכים של הצמחייה, המטיילים יכולים לטייל ביער וליהנות מצילו של החורש הטבעי שכן אילולי העיזים לא ניתן היה לטייל בחורש הסבוך.

אחרי הכרמל המשכנו לבית יד לבנים הדרוזי בדלית אל כרמל ביקור מרגש ביותר, שכן שם מצוין שמם של הלוחמים הדרוזים שהקריבו את חייהם למען המדינה, ועל המבנה מונפים להם זה לצד זה דגל ישראל ודגל הדרוזים מחזה מרגש באופן מיוחד.
בקרנו במסגד כבביר שעל הכרמל הצרפתי, שם שמעתי לראשונה את סיפורם המרתק של האחמדים, מוסלמים אשר שונים מכל זרם אסלמי שאני ששמעתי עליו ובאופן מפתיע דומים בגישתם דווקא לבהאים בגישתם המפייסת והושטת יד לשלום.
ומשם בהמשך ישיר לתצפית הגן הבאי מהכרמל למעלה- מדהים!!

סיימנו בכנסיית סטלה מאריס – “כוכב הים” כינוי המיוחס לבתולה הקדושה, שבין שאר תפקידיה גם מגוננת על יורדי ים, מלחים ודייגים. קיימות כנסיות ברחבי העולם באתרים הצופים אל הים בשם
“כוכב הים”. גם כנסיה זו קשורה למסורת הכרמליתית (בבוקר בהר תבור… זוכרים?) הטוענת כי ישו ומרים עברו במקום.
היה אינטנסיבי בלשון המעטה, לא היה רגע דל אך הזמן עבר מהר והשאיר טעם של עוד.

גיליתי זוויות חדשות של מקומות מוכרים, סיפורים מרתקים על מקומות עתיקים.
נחשפתי אל האופן בו ההקשרים בין הדתות השונות, מחברים בין עבר, הווה ועתיד.
בזכות הידע העצום ואהבת המולדת של אבי המדריך הוקסמתי מיופי השבילים, מרזי המבנים. למדתי עוד על מאבקי הכוחות וההיסטוריה הסוערת שעברה פיסת אדמה קטנה כמו ארץ ישראל. ושזה איך לומר בשפתינו – הזוי ומטורף.

הבנתי שמורה טוב הוא מורה לחיים וחברות עם מורה שהתחילה בכיתה ז’ יכולה להיות מאוד משמעותית גם עשרות שנים אחרי.
ושלפעמים לאפשר למישהו אחר להוביל ופשוט להתמסר אל הדרך, יכול להיות צעד מעצים אל חוויה נפלאה.