צעד קטן
השבוע חולף במהירות. כמו אצל כולם. היומיום שסוחף, המטלות המחשבות וכל התוכניות שבראש שלי.
אני בונה את החיים שלי מחדש בכל כך הרבה מובנים.
אני מחזיקה חזק חזק ומשתדלת להגיד שהכל בסדר, גם כשלא ממש.
סאגת בית החולים השאירה אותי נטולת כוחות ועם פיגור במטלות.
פרויקט שהיה כמעט בטוח בעבודה נפל פתאום והשאיר אותי חוששת.
את הפגישה שהחסרתי עדיין לא השלמתי.
אני מרגישה שקרנית.
תחושה שאני מכירה טוב טוב. כאילו אני עושה את הקולות את התנועות הנכונות אבל אני לא באמת באמת בעניין.
עדיין לא נשקלתי. ולא הצטלמתי.
ולא אני לא מנהלת יומן אכילה. עדיין.
בכל שיחה עם מיכל היא שואלת האם מילאתי. ואני מתחמקת באלגנטיות. מיומנות של שנים.
אז למה? למה אני מתעקשת?
הרי אני ביקשתי עזרה. רציתי שמישהו יצעד איתי בדרך הזאת שניסיתי ללכת בה לאורך השנים אין ספור פעמים. יותר ממה שאני יכולה לזכור.
הרי אני ביקשתי לי מקום אחר להיות בו.
השינוי כך ברור לי, בראש, יבוא רק אם אעשה משהו אחר ממה שעשיתי עד עכשיו.
הראש מבין, אבל הבטן בועטת. ויש לה מה להגיד: אם אכתוב אראה בדיוק. לא אוכל לספר לעצמי מעשיות. אם אכתוב אהיה מחויבת. זה יסגור אותי בטבלה.
זה מלחיץ אותי ומאיים.
בתוכי יש מאבק.
בין הראש שמבין הבטן שבועטת. והרגליים שמצד אחד מבקשות לרוץ מהר עם הרוח ומהצד השני כבדות ועייפות.
הלוואי, אני מבקשת מעצמי, הלוואי שפעם אחת פשוט תקשיבי. פעם אחת לא תהיי גדולה ויודעת. פעם אחת תאפשרי למישהו אחר להוביל. תסמכי.
תשחררי את המשקל מהכתפיים ותאמיני שיש עוד מישהו שמבין ויודע. וייקח אותך יד ביד. יחד תצעדו.
לאט לאט. ביסים קטנים.
שינוי קטן בכל פעם. תהליך.
למחרת בבוקר אני קונה משקל. ביום שאחרי אני נשקלת.
צעד קטן.
לפעמים אנחנו מבינים שעלינו לפעול בדרך מסויימת, אבל לא מצליחים להביא את עצמנו לעשות את הפעולות הנ”ל… לא בהכרח בנושא האוכל, גם בשאר התחומים… אנחנו עלולים “לחבל” לעצמנו בהצלחה, בבריאות, בשמחה, בקריירה, בזוגיות ועוד ע”י דחיינות, תירוצים, התנגדויות וכתוצאה גם רגשות האשם ובושה שמתווספים למעגל הקסמים הזה… מקור הכוונות הטובות שלנו הוא ברציונל, בשכל הישר, אבל מה שמנהל אותנו בשגרה הוא דווקא התת מודע, תיבת הפנדורה של כל אחד מאיתנו. שם אנחנו אוספים ומאחסנים “מידע” שלמדנו על עצמנו ועל העולם על סמך מה שהמבוגרים חשבו ואמרו עלינו בילדות ועל סמך נסיון העבר שנוצר עקב אותם הדברים שהמבוגרים גרמו לנו להאמין על עצמנו ועל העולם מלכתחילה…
את מרגישה “שקרנית” בגלל הפאר הזה בין הכוונות הרציונאליות שלך לבין הפעולות שנוצרות בעקבות התחבולות של תת מודע… התת מודע שלך בסה”כ מנסה “להגן” עליך מפני משהו שמתפרש אצלו כלא בטוח, רק שהוא עושה את זה ברמה הישרדותית – עוזר לך לשרוד (ותודה לו על כך) אבל מונע ממך לשגשג. כמו שאמרת, זה יגרום לך להסתכל על המצב כמו שהוא וזה כנראה יעורר בך רגשות לא נעימים כמו פחד מכישלון או אפילו פחד מהצלחה לכן “יותר בטוח” לא לעשות… אבל זה לא באמת כך… כמובן שעדיף לעשות ולהתמודד עם הרגשות הלא נעימים שיתחילו לצוף בהתחלה בעקבות העשייה והשינוי… רק שהפעם את לא לבד, יש מי שיעזורו לך להתמודד… את מודעת להתנגדויות שלך וזה כבר צעד מאוד חשוב בפני עצמו! כל הכבוד על האומץ ועל הנכונות! בהצלחה!