תקווה
בפקק בדרך למפגש הראשון של “התוכנית: כל אחד יכול” חשבתי לעצמי האם יכול להיות שזה באמת היום הראשון של שארית חיי.
האם הפעם אצליח לעשות את מה שאני מאמינה שהבשלתי אליו בתהליך עמוק וארוך שנים.
שיאפשר לי להיות בטוב. בטוב עם הגוף שלי. עם עצמי. עם המשקל.
עלו וצפו כל מני רגשות. מצד אחד שמחה והכרת תודה על הנס הקטן-גדול-ענקסטי שקרה לי.
ומהצד השני ציניות ותחושה מוכרת של “זה לא שייך אלי ואני לא שייכת לזה”
התחושה ששומרת אותי במרחק סביר מהמתרחש. ובעיקר משאירה אותי באיזור הנוחות.
אלא מה? כבר לא ממש נוח לי באיזור הנוחות הזה. רוב הבגדים בארון כבר לא עולים עלי. ואלה שכן מאפשרים נשימות שטחיות בלבד.
מדד הכולסטרול שלי איך להגיד בעדינות לא לטובתי.
רמות הסטרס, המירוץ של החיים. הגיל… נהייה לי לא נוח.
הגעתי אל היעד – “הפינה הירוקה” בספורטק תל אביב.
ליד הקערה שכתוב לידה “עוגיות בריאות” התעכבתי, כי רציתי להיות בריאה.
ושתיתי מים. כי מים זה טוב. מיכל אמרה!
והבטתי סביב. וראיתי בעיקר נשים, אבל גם כמה גברים שמשהו מואר בהם.
נורא רציתי להדבק בהתלהבות. לשחרר את הספק. הפחד מעוד אכזבה. רציתי שהמתח בשכמות יירגע. שהציניות תתעסק לרגע במשהו אחר.
אני מודה שזה לקח זמן.
העידוד של שרון שישבה ליד ולקחה את הטלפון שלי ואסרה להימלט אל ההודעות, ואמרה : שחררי. תהיי. עזר.
יש בה משהו במיכל שאתה מתקשה להישאר אדיש אליו. ובהתייחסות של הקהל אליה. קהל זאת לא המילה המתאימה כי כמה “עשוי” שהמפגש היה לגמרי לא מדובר במופע. מיכל דיברה את עצמה, והזמינה כנות וקיבלה אותה. פלא כזה.
החומר הכתוב, השאלות הממקדות, הנוקבות.
המפגש הבלתי נמנע שלי עם עצמי. עם “ההסברות” שזאת המילה הביתית אצלנו לתירוצים.
וכמה שאני טובה בהסברות. מצטיינת.
הצרה היא שאפילו אני כבר מתקשה להאמין לעצמי.
לרגע ראיתי. הייתי שם ממש. וראיתי שאם אצליח לעבור דרך מה שאני כבר יודעת ועשיתי מליון פעמים או יותר אולי תהייה הזדמנות למשהו אחר להתגלות. אולי, ויש סיכוי טוב ממש משהו אחר יקרה. משהו שאני חולמת עליו.
וגם לרגע יכולתי לראות שהמשהו האחר הזה יהיה הרבה מעבר למספר הקילוגרמים שאני מבקשת לתרום למטרות צדקה ללא כל תמורה.
זה יהיה ה-משהו. הנבו הזה שאת פסגתו אני רואה כבר מזה זמן ואינני באה בו.
עכשיו כולם קופצים ואני מתכווצת כי אלה הקטעים שהכי מביכים אותי. הכי מבקשים שאצחק עליהם ועל עצמי ועל מדריכת הכושר המהממת ועל מיכל שממשיכה לחייך, אבל באמת. חיוך אמיתי. כי נעים לה (!?!?!) לקפץ ככה.
והגוף שלי שבתכלס מכור לקצב וחולם לרקוד כאילו אין מחר זז.
במפגש התחייבתי למטרה אחת. לצעוד לפחות חצי שעה שלוש פעמים השבוע.
וכשצעדתי הבוקר בפארק הלאומי ברמת גן הנפש שלי שרה. בחיי. במזג האוויר הסגרירי. עם ברווזים ואפרוחים וחתולים וענפה ורקפות ודשא ירוק. ואוויר שהייתי כל כך זקוקה לו.
אני עוברת תקופה איומה. אתגרים גדולים נצבים בפני. בדיוק הזמן הכי טוב לתירוצים ללמה אי אפשר דווקא עכשיו. וללמה מגיעים לי כל הבורקסים תרד-גבינה, קרואסוני שקדים וגלידה שבעולם.
אבל לא. אני מנסה אחרת. מנסה אחרת הפעם.
כי מגיע לי להיות בריאה. כי מגיעה לי הצלחה. כי מגיע לי לשמוח ולזוז.
כי ביקשתי עזרה וקיבלתי בדיוק מה שבקשתי.
מיכל צפיר
5 שעות ·
זוכרים את עידית שקראה לעזרה? – אני נעניתי לאתגר ויחד בחרנו לשתף אתכם בתהליך של עידית למעבר לאורח חיים בריא ולירידה במשקל, כחלק מהתהליך עידית עברה את “התוכנית: כל אחד יכול״ ושרדה כדי לשתף אתכם. אז הנה פוסט נוסף מתוך הבלוג של עידית – אחרי המפגש הראשון.
תהנו, תשתפו, תגיבו
מיכל צפיר – כל אחד יכול | תקווה
בפקק בדרך למפגש הראשון של “התוכנית: כל אחד יכול” חשבתי לעצמי האם יכול להיות שזה באמת היום הראשון של שארית חיי.
michaltsafir.co.il
לא אוהב·הגיבי·שתפי
את ו-27 אחרים אוהבים את זה.
כתוב/כתבי תגובה…
פרסמי
לאה והדס אברמוב
ואוו אזה סיפור מקסים ומרגש אנחנו מאחלות לך עידית היקרה שתצליחי ובגדול מנסיונינו גם אנחנו בנו על מיכל באותה הבעיה גם לנו היו המון היתלבתוית העם אנחנו באמת נצליח וכל הפחד וחוסר הביטחון וכל הדברים שעברנו בכל שנות חיינו היו קשים ועצובים וללא מטרה בחיים כי הפחד והאכזבה היו תמיד במקום ולא העירפה עד שהיה לנו את המזל הגדול הזה להכיר את מיכל המדהימה שאלוהים שלך לנו אותה כאחת שכן יכולה להציל את מצבינו הבריאותי גופני ונפשית ועם את רוצה לדעת את הרעיון לפגוש את מיכל היה בזכות תוכנית הטלוויזיה של ערוץ הופ שם לרשונה שזיהתי את מיכל כי אני זוכרת אותה מתקופתה בלהקת מנגו אבל עם השנים קצת שכחתי ולא היה לי את האפשרות לעקוב אחריה ולכן הופתעתי לגלות שמיכל נחמן היא בעצם מיכל צפיר שמגישה תוכנית לילדים בשם זזים שם היא מלמדת את הילדים לשמור על הבריאות בכל מיני דרכים ומזה רציתי לחקור את הנושא שלה בקשר לתוכנית ואז ראיתי את דף הפייסבוק שלה של כל אחד יכל עם מיכל צפיר ונכנסתי וקראתי את התוכן של הדף וראיתי את סירטוני היוט יוד שלה והיקשבתי לסיפורים שלה ונדהמתי לגלות כמה רצון יש למיכל המקסימה הזות לעזור לאחרים וכמה היא אישה נעימה וסיפורה נגעו לליבי ואז אמרתי זהוא עם מיכל יכולה אז גם אנחנו יכולות וכך נרשמנו לדף הפייסבוק שלה וגם התחברנו אלה כשהינו בהרצאה שלה בחולון היא כבשה את ליבינו בחום ואהבה שזה אחד הדברים שהיה חסר לנו כל חיינו וקיבלנו אותו במתנה נפלאה מיכל בחינם את אהבתה וכך גם ניצתרפנו לסדנאה שלה גם עם המון פחד וחוסר ביטחון אבל עם תיקווה שמיכל היא היחידה שתוכל לעזור לנו וכך היה ההמשך הוא ארוך אבל בסופו של דבר היצלחנו להיכנס לזה עם המון כוח ותיקווה מיפני שמיכל אמרה לנו דברים שעודדו את רוחינו והמשפט הכי חשוב שהיא אמרה אתן אלו שצריכות להחלית מה טוב בשבילכן ולא אף אחד אחר וכך המשעה שלנו היתחיל והוא הדעין ממשיך ואנחנו כל כך נהנות מהתהליך הזה ונהנות מי להיות בקירבתה של מיכל המקסימה שעזרה לנו לאורך כל הדרך ותודה גדולה לאל ולמיכל שיש לנו תוצאות נפלאות שלא האמנו שנגיע לזה אי פעם ולכן החלתנו לחזור בשינית לסדנאה הנפלא אזה כדי לאשעיר את הידע וגם בסדנאה של החודש נובמבר היה מוצלח אפילו יותר מהפעם הראשונה שלנו כי אנחנו בכל אופן מאמינות שגם את תצליחי כמונו אין לנו שום שפק ביכולות שלך רק תאמיני בעצמך ובהשם וכמובן במיכל כי היא תעזור לך ובגדול אז שיהיה לך המון בהצלחה ונשמח לעקוב אחר הסיפורים שלך שיהיה לך יום נפלאה עידית היקרה וגם לך מיכלי היקרה המון בהצלחה אהובה
אהבתי · השיבי · עוד · לפני 2 שעות
עידית היקרה,
אילו היה לי הכישרון הזה להמיר את התחושות והמחשבות שלי למילים על הכתב, הייתי כותבת בדיוק אותו הדבר. אני מאחלת לך הצלחה בדרכך החדשה ואין לי ספק שעם התמיכה של מיכל והרצון שלך את תצליחי.
מחכה לשיתופים הבאים שלך…
אביבה קובלסקי