במשך שנים התנהלתי באופן מאוד ספונטני. אכלתי ספונטני, השמנתי ספונטנית.
באופן ספונטני כשכבר הייתי שמנה מדי לטעמי הכרזתי על דיאטה. לפעמים ממחר דיאטה או מיום ראשון, תלוי מה היו האירועים והפיתויים על סדר היום.
מכירים את ההכרזה הזו? בכל פעם שהייתי יוצאת בהצהרה כזו הייתי אוטומטית וספונטנית מעלה עוד קילו, כי עד שהדיאטה לא התחילה יכולתי לאכול בלי חשבון מה שאני רוצה, עד תחילת העונש הסיוט הדיאטה.

לפני מספר שנים השתתפתי בדיון טלויזיוני בנושא ירידה במשקל. ישבנו בפאנל משולש שכלל את אייל גפן שהשיל ממשקלו ק"ג רבים בעזרת ניתוח ושומר על התוצאה זמן רב, אני שרזיתי באמצעות שינויי אורח חיי ופסיכולוג.

בשלב מסוים של הדיון, פניתי אל הפסיכולוג בשאלה "אתה רומז שאני אובססיבית?" והוא ענה "במידה מסוימת כן".
מאז ועד היום, מדי פעם אני עוצרת מביטה על עצמי מהצד ושואלת את עצמי: "האם אני אובססיבית?". מבחינתי, התשובה פשוטה – לא.
אני מאמינה בדרך שבה בחרתי לחיות ומיישמת אותה בצורה הטובה ביותר עבורי ועבור בני משפחתי – אורח חיים בריא.

נשים בצד את נושא התזונה ונבחן לתחומים אחרים בחיים, קריירה למשל.
אנשים מגיעים להישגים גבוהים בקרירה שלהם כתוצאה מתכנון, התמדה, למידה. אתם חושבים שאם היו מתנהלים באופן ספונטני, עושים רק מה שבא להם, מתי שבא להם, הם היו מגיעים להישגים דומים? סביר להניח שלא . אורח חיים בריא מתנהל בדיוק אותו הדבר .
זאת לא אובססיה, מבחינתי זה הניהול והארגון המאפשרים לי לעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי – לחיות חיים בריאים יותר.
אלה מאפשרים לי להתמודד עם הקשיים.

לא פעם אנשים שואלים אותי איך את יכולה להתאפק? את לא נשברת? בטח שכן.
גם לי יש ימים שמתחשק לי לחסל חבילת שוקולד ואו לגמור חבילת גלידה בכפית או בכף.

גם אני למרות כל הידע והניסיון שצברתי, משתוקקת למשולש פיצה חם נוטף גבינת מוצרלה אבל הימים האלה הולכים ומתמעטים. ויש לי את הדרכים שלי להתגבר ולהתמודד עם הצורך הזה ושזה אומר בעצם לבחור לנהל את האוכל במקום שהוא ינהל אותי. אחת הדרכים למשל היא לבחור שניה לפני הנגיסה לשחזר את התחושה שמתלווה לאכילה של מזונות אלה ואז אני נזכרת שאני נהנית רק ברגעי האכילה, אבל מרגישה רע אחריה.

דרך נוספת, אני מתכננת מראש. אני לא מגיעה למצב של רעב מטורף. בבית יש לי שפע פירות וירקות מוכנים לאכילה, אני יודעת כבר בתחילת היום מה אוכל בצהריים ואם יש לי יום פגישות מחוץ לבית אני אצטייד בקופסת הירקות שלי, פרי או חטיף אנרגיה.
התכנון מאפשר לי התנהלות עצמית, אני הבנתי שהמסגרת עושה לי חיים קלים ולא מקשה על החיים, ובתוך המסגרת (הגמישה) אני מוצאת המון רגעי ספונטניות.

וכך אני לא נתקפת בולמוסים ספונטניים שגורמים לי לשאוב לתוכי כל מזון ופחמימה הנקרים על דרכי.
אבל לגמרי באופן ספונטני אני לובשת מה שאני רוצה, בלי להרגיש צורך להתחבא מאחורי אוהלי בד ותכשיטי ענק שיסבו את תשומת הלב, והולכת עם הילדות שלי לחוף הים בלי הכנה נפשית ורצה 10 ק"מ באופן ספונטני.