מאז שאני אימא, עבורי חודש יוני הוא חודש של “סיומות”.
דילוגים ממסיבת סיום אחת לשנייה והופעות סוף שנה בחוגים השונים.
(גם) השנה האחרונה הייתה עמוסה ביותר בשבילי.
איך שהוא תמיד השנה האחרונה מרגישה יותר עמוסה ודחוסה מקודמותיה – הרבה עשיה בעסק,
פיתוח מוצרים חדשים,
אנשים חדשים ורעיונות חדשים והילדות, ויואב, נסיעות והפעילות הגופנית שלי ו…
המון עשיה ואנרגיה יצירתית, כיפית ומלהיבה אבל משאירה אותי לפעמים נטולת נשימה,
מרגישה שאני לא מספיקה כלום ובעיקר מנותקת מעצמי
בגלל המרוץ אחרי אינסוף מטלות, אירועים, משימות וכו’
וזה לגמרי ההיפך ממה שאני רוצה להרגיש.

נשמע מוכר?

אז לכבוד סוף שנת הלימודים של הילדים והחופש הגדול החלטתי “לקחת אוויר”.
לעצור. באמת לעצור.
לא לבדוק אם יש הודעות בנייד, לא לענות למיילים, לא לשים מכונה בינתיים או לפרק את המדיח .
באמת לעצור.
הפסקה.
חופש גדול.
פוס כדור הארץ.
מזמינה אותך להצטרף אלי.

אפשרי?

את יכולה לעשות את זה בבית או על שפת הים.
את יכולה לשכב במיטה או לשבת על המרפסת.
לעצור.
לא לעשות כלום.

מה קורה אז?

לתת למאורעות השנה שחלפה לעבור בראשך, כמו סרט.
ההתבוננות ברגעים החולפים מאפשרת לראות את הדרך שעשינו. את ההתפתחות.
להתחבר לחוויה ולא רק לרדוף אחרי היום הבא ואז לא להבין איך פתאום עברו להם חיים שלמים.
לזכור את הרגעים המאושרים, המצחיקים,
המרגישים שקרו עם הילדים: טיול, מסיבת יומולדת או סיפור לילה טוב. כל אירוע קטן כגדול.
ולהגיד תודה על השנה שחלפה.
על ההזדמנות לעצור רגע ולהתבונן במשפחה שבנית.
בחיים שיצרת.
ולהבטיח לעצמך לא לחכות עד החופש הגדול הבא כדי לעשות הפסקה ולהוקיר תודה.

ההרצאה החיים שאת רוצה- לפרטים נוספים לחצו כאן