Facebook Views

מיכל צפיר מקשיבה לגוף

מתי בפעם האחרונה הקשבתם לגוף שלכם?

בן זוגי, יואב, נשרט קלות במרפק בשבוע שעבר, פיתח זיהום ואושפז לחמישה ימים בבית החולים. בסדר יומו העמוס והמטורף הכל נעצר לפתע בחריקת בלמים. מה שהוביל אותי להרהר בחשיבות הצלע השלישית באורח החיים הבריא – האיזון

השבוע אני מבקשת לגעת בצלע השלישית באורח החיים הבריא. כבר סיפרתי כאן על שתי הצלעות האחרות: תזונה ופעילות גופנית. השינוי שאני עברתי, והשינוי שהמשפחה שלי עברה בעקבותיו – אנחנו מבלים אחרת, אוכלים אחרת, מבשלים אחרת.

 

חיים בריאים הם לא רק מה שאנחנו אוכלים ואפילו לא זה שבנותיי ואני הולכות ביחד לשיעור טיבו, רוכבות על אופניים או אורזות לטיול ציידנית מלאה פירות וירקות, אלא גם המצב הנפשי שבו אנחנו נמצאים. זו למעשה הצלע השלישית: הסטרס שבמירוץ הזה של החיים הכולל עבודה, ילדים, מחויבויות, אירועים חברתיים, שגורם לנו לעתים שלא לשים לב לגוף שלנו ומה הוא מספר לנו.

 

מה בין גוף לנפש

יואב, בן זוגי האהוב, חלה השבוע. שריטה קטנה במרפק התפתחה לזיהום והוא אושפז לחמישה ימים. בסדר יומו העמוס והמטורף, בעיצומה של עונה עשירית של “כוכב נולד”, הכל נעצר בחריקת בלמים. אני חווה את המצב ביחד איתו ומתפקדת בו, אך כמתבוננת מהצד אני רואה השתלשלות מקרים שאינה תלויה באיש, ומזל שנגמרה כמו שנגמרה. אבל בבחינה מעמיקה, אין ספק שלאורח החיים התובעני יש תפקיד בסיפור.

 

המקרה של יואב הזכיר לי את שקרה לי לפני שנתיים, בעיצומו של חג החנוכה. עבדתי בעומס מטורף, צילמתי סדרת טלוויזיה, השתתפתי בפסטיבל, תמרנתי בין הבית, הבנות והעבודה, ובוקר אחד לא הייתי מסוגלת לעמוד על הרגליים, פשוטו כמשמעו. יואב הסיע אותי לאולם ובדרך התעלפתי. נסענו למיון ורק רציתי שייתנו לי תרופה וישלחו אותי לבמה. שיגעתי את הרופאים שישחררו אותי ולא האמנתי כשהם אמרו לי “תשכחי מזה, להופעה הראשונה את לא עולה!”. היו לי ארבע הופעות באותו יום, ובכל הקריירה שלי מעולם לא ביטלתי הצגה ובכל מצב תמיד תפקדתי. והנה, באותו יום, אחרי שתי מנות אינפוזיה שגרמו לי לא להשתתף בשתי הצגות, עליתי לבמה וקיימתי רק את שתי ההצגות האחרונות. זה בא עם מחיר: מצבי הגופני החמיר, החום עלה ובסופו של דבר גילו שיש לי שפעת חזירים. נאלצתי – שכן היו צריכים להכריח אותי – להישאר שלושה ימים בבית. אני עדיין סירבתי להכיר במציאות. בנקודה זו, זה כבר לא היה מוסר עבודה אלא אטימות על גבול הטיפשות, העובדה שהייתי חולה הטרידה אותי הרבה פחות מאשר העובדה שלא קיימתי את ההצגות.

 

אחד היתרונות של אורח חיים בריא הוא חיזוק המערכת החיסונית ברמה הפיזית וברמה הנפשית. ככל שאנחנו חזקים יותר, אנחנו פגיעים פחות. היום אני משתדלת לשזור במהלך חיי את השלווה. אני לא מאלה שנוסעים לסדנאות שתיקה לשבוע, אבל אני כן מוצאת במהלך היום את הרגעים בהם אני מורידה הילוך, נטענת ומתחזקת.

 

והנה מה שעוזר לי:

• הליכה או ריצה עם מוזיקה טובה: זו השפיות שלי, לרוב אני עושה זאת לבד ובאמת מצליחה להתנתק, ומקפידה לעשות זאת באוויר הפתוח.

• הפסקות: כשאני נמצאת הרבה זמן באותו מקום, למשל בימים בהם אני כותבת, אני דואגת לעשות הפסקה ויוצאת לנשום אוויר, לשנות אווירה.

• לא מתעצבנת ממה שאינו תלוי בי, כמו פקקים בכביש או רמזורים.

• אני לומדת ומתפתחת, ללא קשר למקצוע שלי. אני הולכת לשמוע הרצאות, וקוראת ברשת על נושאים שמעניינים אותי.

• מגע, חום ואהבה: מגע מאוד מרגיע אותי. אני זקוקה לחום ונהנית גם להעניק אותו.

• חשיבה חיובית: אני משתדלת לראות תמיד את החיובי בסיטואציה ואני מפרגנת ומחמיאה.

• שישי שבת מנוחה: סופ”ש מוקדש למשפחה. משישי בצהריים אני מתנתקת מהעבודה.

• שיחה טובה עם בן הזוג או עם חברה. אני במודע מביאה את עצמי למצב שבו אני רק קשובה למישהו אחר.

• לא שומרת בבטן: אם משהו מפריע לי אני מדברת על זה, מוציאה ומשחררת, ודואגת לומר ממקום של רוגע ולא כתוצאה של התפרצות זעם בלתי נשלטת.

• לעזור, לתרום, להתנדב – אני מעניקה מזמני לילדים, אם זה במופע או סתם מפגשים.

 

העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לכם היא לא לחכות לאותה חריקת בלמים שתיאלץ אתכם לעצור. מדי פעם עצרו בעצמכם, התבוננו מהצד ושאלו את עצמכם אם יש מספיק שלווה בחייכם ומה אתם יכולים לעשות על מנת להזמין אותה אליכם.

 

ואגב, העצה השכיחה שקיבלתי במהלך השבוע היתה “תבדקי את המזוזות בבית”. אולי אעשה גם את זה, זה בטח לא יזיק.

 

/ הבלוג של מיכל

שתף את הפוסט

תגובות

עדיין אין תגובות.

Font Resize
חסימת היבהובים