אלפי מילים נאמרו ונכתבו על יתרונותיה האינסופיים של הפעילות הגופנית – ממצב רוח ועד שיפור הבריאות וההיפך.
אתם לא באמת צריכים שאשכנע אתכם שספורט יפה לבריאות.
ובכול זאת. רבים וטובים מתחילים ומתייאשים או לא מתחילים.

מניסיוני, הבעיה מתחלקת לשתיים: איך מתחילים? ואיפה מוצאים את המוטיבציה להמשיך ולעשות?
את כוח הרצון לא להישאר בבית על הספה ולנשנש משהו?
עשיתי תחקירון על עצמי ובסביבתי ואלה מסקנותיי הגורפות והבלתי מדעיות:
מי הם אותם אנשים שפשוט עושים ספורט כדרך חיים?
מה מאפיין אותם?

1. הם מגדירים זמן לפעילות גופנית שבועית… וגם עושים אותה.

"לעשות כשיוצא לי" זאת החלטה שרירותית שלא קדמה אף אחד לשום מקום. כי אוטומטית עם ההחלטה מגיעה גם אופציה לעשרות תירוצים של למה לא יצא.
כשקובעים את הפעילות בלוח הזמנים, אנחנו לוקחים אחריות על החיים ומתחייבים, הופכים את הפעילות הגופנית לחלק מהשגרה השבועית ובסופי של דבר זה הופך להיות משהו שאתה עושה מתוך הרגל שתורגל.

2. הם פשוט נהנים מזה

עשרות שנים פעילות גופנית הייתה עבורי עונש, חובה – כי צריך. עם השינוי שעשיתי והבחירה באורח חיים בריא הבנתי שכמו כל הדברים, אין מצב שאני אתמיד אם אני אמשיך להסתכל על זה כסבל.
אני לא הבנתי איך המתמידים פשוט נהנים מזה.. עד שהפכתי לכזאת.
האדרנלין שאחרי, ההרגשה הטובה שמתפשטת בכול הגוף בסוף אימון , הנשימה העמוקה בבוקר על שפת הים לפני הריצה, מודה אני נהנת. הרבה לפני היתרונות החיצוניים שהגיעו עם הכושר הגופני שהם לרוב הסיבה שמתחילים ההתמדה מגיעה בזכות השמחה, השלווה והכיף העצום שפעילות גופנית עושה בגוף ובלב. זה לא עובד אחרת.
.
3. הם מבינים שזה לוקח זמן להיכנס לכושר

לקח לי שלוש שנים להתחיל לרוץ. זה התחיל ב 20 דקות הליכה פעם בשבוע. וכמו סיזיפוס שבוע שבוע צעדי כשמיטב משקלי עדיין עלי ולאט לאט הוספתי יום וק"מ.
המרחק ביני על הספה עם שקית חטיפים היה מרחק אינסופי והיה צורך בזמן כדי לעבור אותו.
אין קיצורי דרך ולוקח זמן להיכנס לכושר. אז מה? זה לא תירוץ להתייאש באמצע.
אתם לא במבחנים להשתלב בנבחרת ישראל לאולמפידה. כל מה שאתם עושים זה יותר מלא לעשות כלום.
וזה מה שאתם צריכים לזכור. התוצאות, ההתקדמות תגיע עם הזמן. כרגע זה עיניין של משמעת להתאמן שבוע שבוע.
להמשיך קדימה פשוט כי זה הכיוון הנכון ולא בגלל שאתם אמורים להוכיח משהו למשהו.

4. הם מתמקדים בשיפור, לא חותרים לשלמות

אין גוף מושלם. אין אימון מושלם. אבל יש אימון מצוין שעשה לכם מצב רוח טוב, יש תוצאות בדיקות דם שהשתפרו,
יש רכיבה על האופניים עם כל המשפחה שאתם לא מתנשפים.
אולי לא תהיה לכם את הבטן המושלמת ועדיין לא תכנסו למכנסיים מכיתה יב' אבל את מי זה מעניין?
תמצאו את המסגרת המתאימה, את המורה שאתם אוהבים את השיעורים שלה, תאריכו את המסלול, תוסיפו עליה,
תעלו את המשקולות – התמקדו בלשפר את עצמכם מול עצמכם. זה מה שקובע.
לפני שנתיים נרשמתי לחצי מרתון, האימונים היו בשעות מטורפות, יואב היה בחו"ל, זה לא הסתדר עם להעיר את הילדות והעסק היה בתחילת דרכו.
אז שחררתי. הבנתי שהמרתון שלי הוא לדברים אחרים אני אמשיך לרוץ, להתעמל אבל אני כרגע בוחרת לא לעשות חצי מרתון.

5. הם שומרים על תזונה מאוזנת כחלק מאורח חיים בריא

האנשים שעושים ספורט כדרך חיים לרוב לא נתפסים לטרנדים חולפים, הבטחות מרגשות לשינוי מיידי.
האנשים האלה מבינים את הכללים הפשוטים ששינוי לוקח זמן
ומה שעובד בסופו של דבר אלה הכללים הפשוטים של תזונה מאוזנת.
יש הקבלה מוחלטת בין בחירה בדיאטה האופנתית שהופכת להיות סבל ובסוף נשברים
ובין מנוי לחדר כושר שלא מנוצל, התוצאה בשני המקרים היא חוסר עשיה מתוך אי לקיחת אחריות וחיפוש אחר פתרונות קסם.
הבחירה באורח חיים בריא המשלב תזונה מאוזנת ותנועה מאפשרת לי להמשיך כמעט עשר שנים.

6. הם לוקחים את שעות השינה שלהם ברצינות

צריך לישון. כשאנחנו לא ישנים זה הורס לנו את הגוף ואת המצב רוח.
לישון כמו שצריך 8 שעות בחדר שקט וחשוך. אנשים שעושים פעילות גופנית בצורה סדירה מקפידים על שעות השינה שלהם.
כדי לא להיות עצבניים, כדי לתת לגוף לנוח, כדי להתמודד עם לחצים וגם לאגור אנרגיה לחיים בכלל ולאימון הבא.
אני יכולה להגיד לכם שיש לילות שאני הולכת לישון לפני המתבגרות שלי כדי לקפוץ מהמיטה בשעה חמש בבוקר.

7. הם מבינים שהכול מתחיל בראש. גם הכושר.

כושר נתפס באופן טבעי כפעילות גופנית – קרדיו, בניית שריר, חיטוב.
אבל אנשים שעושים פעילות גופנית מבינים שהכושר מתחיל דווקא בראש. בכוח הרצון, במשמעת,
בדבקות בזמנים שקבעתם לכם והפעם הבאה.
כל הפעולות האלה מתחילות בראש שלנו ודורשות תרגול מיומנות מנטלית הרבה לפני הצעד הראשון שתצעדו.
עצם הבנת הקשר בין המנטלי ופיזי הופכת את הפעילות הגופנית לקלה יותר.

פתחתם יומן?
כמו שאני אומרת תמיד, תנסו, מקסימום תצליחו.