עוד טור על אהבה

(בלי שוקולדים, מבצעים על בשמים לה ולו והמלצה לחידוש ההלבשה התחתונה,
לא שיש לי משהו נגד כל האמור להעיל. נהפוך הוא. אבל כל השנה.
למה רק ביום אחד קר בפברואר?)

אני אוהבת ללמוד ולקרוא. אחד הספרים שאני אוהבת לחזור אליו
שוב ושוב הוא “אמנות האהבה” של אריך פרום. ספר קטן אבל גדול.
הספר יצא לאור לראשונה בשנת 1956 אבל מרגיש לי כאילו נכתב בימינו אנו.
העותק שלי כבר מרופט משנים של דפדוף וקריאה וככה אני אוהבת אותו.
הספר מדבר על אהבה. אהבה לכל סוגיה: אהבה עצמית, אהבת אם, אהבה ארוטית ועוד.
“ישאל כל אדם את עצמו כמה בני אדם אוהבים באמת ובתמים הכיר מעודו”.
תודו שזאת שאלה מעוררת מחשבה.
לטענתו רובינו חושבים על אהבה מהצד ההפוך…
כלומר, להיות נאהבים ולא להעניק אהבה.

רובינו מתייחסים לאהבה כאל קסם שמתרחש מעצמו ולא כאל אמנות
ומיומנות ככל מיומנות, שצריך ללמוד אותה ולתרגל אותה.
אריך פורום עושה תיאום ציפיות עם הקוראים ואומר שטיפים בסגנון
“עשה זאת בעצמך” אין בספר, הוא קורא להן הנחות יסוד לאמנות האהבה.
לאחרונה קראתי את הספר שוב והתרגשתי לראות כי העקרונות של אמנות האהבה

זהים לעקרונות אמנות החיים הבריאים וההיפך:

1. משמעת- על מנת להצטיין בתחום מסוים נדרשת משמעת,
תחשבו על נגינה, ספורט, שירה או כירורגיה.
כמה משמעת נדרשת כדי להגיע להישגים? זמן תרגול תאורטי? שעות תרגול בפועל?
שעות שינה? משמעת כחלק מהותי מחיי היומיום. גם באהבה.
כדי להצליח באהבה אנחנו נדרשים למשמעת, זה אולי לא נשמע רומנטי אבל זה כן תאמינו לי.

2. כוונה- זוכרים שהינו קטנים אמרנו “בלי כוונה” כל פעם שהפלנו משהו או פגענו במשהו?
אותו דבר רק ההיפך. אהבה אינה מתרחשת מעצמה,
צריך להתכוון לכך (ויעידו על כך שנות הזוגיות שלי ושל יואב).
באהבה כמו בחיים, האם אנחנו באמת מתכוונים למה שאנחנו אומרים?
האם כשאנחנו אומרים שאנחנו רוצים אהבה, אנחנו רוצים רק לקבל? ומה עם לתת?
מה אנחנו מוכנים לעשות כדי לקבל את אותה אהבה?

3. ריכוז – כשאנחנו מתרכזים בדבר, כל דבר, הוא מקבל מימד חדש של ממשות.
כאן ועכשיו. כשאנחנו עושים 6 דברים במקביל בסוף אנחנו נותרים מרוקנים ובלי תחושת ממשות.
מה עושים? לנקות רעשים חיצוניים, להיות מסוגל להיות לבד. להיות ממוקד בעשיה עצמה.
בלי להתפזר לאין סוף כיוונים. גם אהבה דורשת להתרכז באדם שלפנינו. לראות אותו ולהקשיב לו, בלי לסמס.
להסתכל לו /לה בעיניים ולהקשיב בריכוז. בתי הצעירה התלוננה בתקופה האחרונה שאני איתה “אני לא איתה” .
צודקת. אני עונה לשיחות, מייל דחוף ואני לא איתה. באמת.
אז קבענו לנו ימים בשבוע בהם אני מכבה את הנייד משעה ארבע עד תשע ואני מרוכזת בנו.
דורש משמעת ללא ספק אבל כיף גדול כשמצליח.

4. רגישות לעצמך – אנחנו רגשים לרעשים של המנוע של המכונית,
אנחנו רגישים לבכיו של תינוק, אנחנו רגישים לשינויים במצבינו הפיזי
אבל עד כמה אנחנו רגישים למצבינו הרגשי? לשינויים בו?
רגישות לעצמינו מחייבת חשיבה מחוץ לתבניות שאנחנו מכירים והתרגלנו אליהם.
מחייבת הקשבה לאותו קול פנימי שאני מרבה לדבר עליו ולהקשיב לו טוב.

5. סבלנות – פשוט כי כדי להגיע להישגים צריך סבלנות.
כי אין קיצורי דרך. כי דברים לוקחים זמן.

באהבה כל השנה.

מיכל צפיר