בסוף סוכות תחילת כסלו,
כשריח הסופגניות נישא באוויר הסופר,
מספיק רק לדפדף בעיתונים,
כתבות וברשת ולהיכנס לחרדה מכל הכותרות המתריעות בפני סכנות חג החנוכה
כאילו הדבר הכי מפחיד בעולם זה סופגנייה.
זאת התקופה שאני נשאלת:
“מיכל, מותר לי לאכול סופגנייה? זה בסדר לאכול לביבות? כמה סופגניות לאכול?”
שאלות אלה ודומותיהן סותרות מבחינתי, את מהות אורח החיים הבריא.
לי באופן אישי אין שום תשוקה לבצק הכבד שטוגן בשמן עמוק וצופה בסוכר או בכל ציפוי אחר.
אורח חיים בריא הוא בחירה ואיזון. לא ויתור וסבל. גם בחנוכה.
הרעיון המרכזי בחג הוא לבחור לראות את האור –
להאיר את הדברים הפשוטים בחיים ולהודות עליהם.
לשים את כל משקל החג על… סופגנייה הוא פספוס העיקר.
אז כן אפשר לבחור סופגנייה אחת שווה במיוחד ולהתענג עליה בלי רגשות אשם,
את הלביבות לאכול עם סלט,
ירקות חתוכים ואם אפשר לאפות אותן לפרגן לכם עוד פעילות גופנית וזהו.
ככה תעברו את חנוכה בשלום. זאת שגרת החיים הבריאים.

חנוכה שמח ומלא באור,

שלך,

מיכל צפיר