לקראת חג הפסח עולה באוויר ניחוח אקונומיקה עז.
הצורך לקרצף כל פינה. להשמיד כל זכר לליכלוך.
מעביר משפחות שלמות על דעתן.
ובמקביל להערך לחג, משמע: פשיטה על הקניונים
שלאחרונה התחילו לכתוב לנו בשלטי חוצות עצומים ששופינג שווה אושר.
אוקיי…
ובסופרים, עגלות עולות על גדותיהן. הכל מהכל. ועוד קצת שיהיה.

ואצלי?
אני ממש אוהבת שהבית שלי נקי ומסודר אבל לא מצטיינת בזה..
ארבעה ילדים כלבה וחתולה משום מה לא ממש עוזרים לסדר ונקיון.
והתסכול, מסדרת חדר אחד ובזמן הזה אחר הופך להמולה.
ובעניין שופינג, נו טוב, אני מחבבת קניות אבל לשמחתי בתהליך ארוך שנים
הבנתי שהאושר דווקא מגיע מדברים קטנים. שזוג סנדלים אדומים שחלמתי
עליהם יגיעו בזמן וברגע הכי מתאים,
ולא “הרגע עכשיו” כי אני חייבת כי ריק לי בפנים.
וארון הבגדים שלי איך נאמר זאת, ריק הוא לא.
וזה אחרי שמסרתי שלושה שקים מלאים..

חג הפסח הוא גם חג החירות וחג האביב והוא מביא איתו, מלבד אלרגיות,
ניחוח חדש והזדמנות למשהו אחר.
אז אני מנקה, את הנשמה.
משתדלת לקרצף טוב טוב דברים שדבקו בי. לשחרר חשבונות וכעס.
ולהשלים עם אלה שאינני יכולה עדיין לשחרר.
אני מאווררת את חדרי הלב שלי. שוטפת את הפנים שלי באלף פריחות אביב.

ואני מאחלת לעצמי שיהיה בי הכח להמשיך לצעוד בנתיב החירות שבחרתי לעצמי.
אני מבקשת שיהיה בי הכח לשנות, באמת.
להפרד מהמעטפת של המשקל העודף. לשחרר את ההתעקשות. את הפחד.

חג שמח