אופרה ואני זה סיפור ארוך.
אני עוקבת אחריה כבר לא מעט שנים. מסוקרנת מדרכה המקצועית והאופן בו היא מפיצה את האג'נדה שלה בכל דרך אפשרית, אני משערת שיש מי שרואה בה מנחת תוכניות טוק שואו שהצליחה בענק והיום היא מפורסמת , אני רואה בה משהי מפורסמת שתוכנית הטלויזיה שלה היא רק אמצעי לעשות טוב להרבה מאוד אנשים.
כשלמדתי אימון ניתנה לנו משימה "בחרו דמות מעוררת השראה והזמינו אותה לארוחת צהריים" אופרה הייתה הדמות שבחרתי ודמיינתי אותנו סועדות לנו יחד חולקות תובנות, הדמיון עבד שעות נוספות ואני נהנתי מכל שניה.

בעיצומו של הקיץ האחרון, בעודי יושבת בטרקלין עסקים בבית מלון באילת, ממתינה לתחילת המופע שלי "סוד הקצב" דפדפתי במקרה (או שלא) בגיליון נשכח של המגזין "אופרה", בתוכו היה פרסום על סופשבוע ששמו:OPRAH'S THE LIFE YOU WANT weekend סוף שבוע עם אופרה ויינפרי, בסאן חוזה שבקליפורניה בנובמבר ואני באילת בעיצומו של קיץ מלחמתי. תודו שזה מרחק מרשים.
לא היה לי מושג איך אני הולכת לעשות את זה אבל בבטן הרגשתי שאני חייבת לעשות את זה והלכתי עם הבטן – נרשמתי.
זה לא היה כל כך פשוט כמו שזה נשמע.
רק למלא את הטופס היה מבצע (טופס ארוך באנגלית) שלקח אותי שנים אחורה וגרם לי להצטער שלא השקעתי יותר בלימודיי אנגלית…
אבל גם זה לא עצר אותי – צלחתי גם את מילוי הטופס.

לא אלאה אתכם בפרטים, כמה תהפוכות ושינויים היו בדרך, עם הלו"ז, עם הטיסות, עם הסידורים עם הילדות , רק אודה שזה היה ממש לא מובן מאיליו ולגמרי יציאה מאיזור הנוחות שלי ושל כל המשפחה…

הנסיעה כללה הופעות שלי בחוף המערבי והמזרחי ובסופה סוף השבוע המיוחל עם אופרה.
ההתרגשות לקראת המפגש התחילה ברגע בו נרשמתי, את טופס ההרשמה נשאתי איתי בארנק במשך חודשים, מאין תזכורת לצעד האמיץ שבחרתי לעשות, זה לא רק המפגש עם אופרה אלא הרעיון שאני מפרגנת לעצמי את הנסיעה הזו, מעולם לא עזבתי את בנותיי לפרק זמן ממושך כזה והפעם החלטתי שאני עושה זאת ויהיה בסדר, ואכן היה הרבה יותר מבסדר.
בבוקר האירוע צעדתי אל איזור הכנס ויחד איתי שובל אנשים כמו שרואים בדרך למופעי רוק בפארק לאחר בוקר ממושך ורווי אירועים הגיע הרגע המיוחל שבו אופרה נכנסה לאולם, היא הגיחה במעלית לבמה מלאת כריזמה, אוטנטית וכובשת מדברת על מודעות ועל רוחניות, על הקול הפנימי מול אלפי אנשים שבאו לשמוע את מוצא פיה.
הדבר הראשון אותו היא אמרה "הגעתם לכאן כדי להגביר את הווליום לחיים שלכם" איזה ניסוח מקסים להגיד "מגיע לכם לחיות בעוצמה!!" אז בהזדמנות זו אני מציעה גם לכם לשאול את עצמכם

מה יחשב עבורכם להגביר את הווליום של החיים שלכם?

בסופשבוע הזה למדתי דברים חדשים, וגם קבלתי אישור על דברים שידעתי.
1. למדתי שבחירת דמות מעוררת השראה היא דרך מצוינת ללמוד ולהתקדם.
אני בחרתי אותה ממזמן. את אופרה. באתי ללמוד אז התבוננתי בכל פרט ופרט גם באלו הקשורים להפקה, האמת שיש לי עוד "מורים" בתחומים שונים. כל תחום שאני רוצה להתקדם ולהשתפר אני מוצאת לי משהו שאני יכולה לקרוא את ספריו, לשמוע הרצאות, ללמוד ולהתפתח.
יש כל כך הרבה ידע, מידע, ספרים שרק מחכים שנקרא אותם ואנשים מעוררי השראה שאפשר ללמוד מהם ולתרגל: על אימון, על אורח חיים בריא, על בישול בריא, על הורות.
בקיצור, בכל נושא.

חשוב לבחור את ההשראה הנכונה והצוות הנכון וביחד ללמוד ולהתקדם. לקבל השראה זה לא אומר לבטל את עצמי, זה אומר שמישהו עשה את זה והצליח לגעת בי ולרגש אותי אז למה שלא אלמד ממנו? עדיין אני אומר את הדברים בקולי שלי ומתוך גרוני אבל אם ללמוד ממשהו אני תמיד שמחה ללמוד מהטובים ביותר.
מי דמות מעוררת השראה בשבילכם?
אין לכם? אולי זה הזמן לבחור.

2. למדתי שתמיד עדיף להיות אני עצמי.
בערב הראשון, אופרה ספרה את סיפור חייה. מילדותה במסיסיפי עם סבתה החכמה שלימדה אותה לקרוא, וכך כשהיא מגיעה לגן בגיל 6 כשהיא כבר יודעת לקרוא ומלאת ביטחון עצמי.
אופרה מספרת איך התגלגלה בחייה ממנצחת בתחרות כתיבת חיבורים למגישה חדשות בטלוויזיה (היא דרך אגב בחרה בברברה וולטרס כמודל לחיקוי). ואז במקרה בשידור חי, היא מתבלבלת וצוחקת על עצמה, רגע אוטנטי שמשנה את חייה, ברגע הזה היא גומלת בליבה החלטה, אני אהיה אני עם כל המכלול שבי ולא אני שמנסה להיות ברברה וולטרס..

3. למדתי שמתקדמים כל עוד ממשיכים לשאול שאלות.
פעם חשבתי שצריך לדעת הכל ולבוא מוכנים לקראת כל שלב בדרך, היום אני יודעת שהתקדמות עדיפה על מושלמות, והדרך להתקדם היא לשאול שאלות, מה אני רוצה לתת? למי אני רוצה לתת? איך אני אעשה זאת? מה יקרה אם לא אעשה זאת? וחשוב לא פחות זה להשיב על השאלות בכנות.
לאן אתם רוצים להגיע? במי אתם רוצים לגעת? מה זה חשוב לכם? מה אתם מוכנים לעשות בשביל זה?

4. למדתי להפסיק להיות "בסדר" ולרצות את האחרים.
אופרה מספרת איך במהלך החיים ואלפי האנשים שהתראינו אצלה, היא הבינה שהדבר אותו כולם רוצים זה "להיות בסדר".
מסתבר שלא משנה אם אתה אובמה נשיא ארצות הברית או ביונסה…. כולם בסוף השידור שואלים "איך הייתי, דברתי בסדר? היה טוב?" . זה לא נתפס שכולם מחפשים אישור.
גם אני הייתי אלופה בזה במשך שנים, זה מתיש במיוחד אם זה נוגד את מה שאני רוצה באמת, לפרקים מרוב רצון לרצות אחרים אפילו לא ידעתי מה אני רוצה. היום לשמחתי אני יודעת מה אני רוצה, אני עושה זאת יום יום שעה שעה, אני מתחשבת בסביבה אבל לא מוותרת על עצמי, על הרצונות ועל החלומות.
מה אתם רוצים? כמה מזה אתם עושים? כמה ממה שאתם עושים זה בעיקר מרצים?

5. למדתי שהדרך היא חשובה לא פחות מהמטרה.
למשל, כשנסעתי מאוד רציתי לפגוש את אופרה אישית ולהצטלם איתה חשבתי שזו תחשב נסיעה מוצלחת, אם אחזור עם תמונה של אופרה ושלי, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא מה שיגדיר את הנסיעה שלי, והדרך והתהליך הם המרגשים, התהליך שעברתי בדרך ביני לבין עצמי. החלטתי ונסעתי פעם ראשונה לבד לכל כך הרבה זמן, מאז שאני אימא ובכלל פגשתי אנשים שלא חלמתי לפגוש, קבלתי הצעות עבודה בתחום אורח החיים הבריא, כלומר מיכל נחמן מפ"ת מבוקשת באמריקה??? זה לא נתפש ואם הייתי ממשיכה להיות מקובעת על הרעיון של תמונה של אופרה ושלי הייתי מפספסת את כל הדברים הנפלאים בדרך.
מה המטרות שלכם? אתם נהנים מהדרך?

6. למדתי להוקיר תודה על מה שיש.
במקום להתמקד במה "שחסר" למדתי להוקיר תודה על כל דבר שיש. על זה שאני קמה בבוקר ויוצאת לרוץ. על הילדות. על המשפחה. על הדרך שבחרתי.
להוקיר תודה גם על הכישלונות והטעויות, מהן למדתי הכי הרבה.
אופרה מדברת על זה המון, שתודה מתגמלת אותנו בעוד ועוד דברים.
אני באופן אישי ממליצה בחום לשזור את הוקרת התודה בחיים שלכם. תופתעו לדעת כמה טוב זה יעשה לכם. תאמצו לכם טקסים קטנים בבוקר לפני שקמים ממיטה או בלילה לפני שאתם נרדמים.
תחשבו על כל הדברים שקרו לכם, על הדברים שיש לכם ופשוט תגידו תודה.
בהזדמנות זו אני מודה לכם על כך שבחרת להיות כאן, לקרוא את דברי ולתת לי הזדמנות להניע אתכם לחיות חיים בריאים יותר

7. למדתי שהתהליך הוא תמיד ביני לביני (לא משנה כמה אנשים מסביב).
לאורך אותו סופשבוע כתבתי, שאלתי, עניתי, כתבתי, הקשבתי לקול הפנימי (בעברית) והתמסרתי למנטורים, להרצאות ובעיקר לעצמי. מבחינתי אופרה ואני היינו אצלי במטבח, משוחחות על כוס קפה.
לכן זה לא משנה כמה אנשים היו איתי באולם. במקרה זה, 10000 איש ליתר דיוק.
אחרי שהייתי אחת מיניי 10,000 אני יכולה להגיד שזה חסר חשיבות לתוצאה הסופית. כל מי שהיה בייעוץ אצל דיאטנית יודע שאם לא עושים את העבודה ומתחייבים לתוצאה זה לא עובד. הרבה פעמים אנשים פונים אלי ושואלים כמה אנשים יש בסדנאות שלי וכשאני אומרת מעל מאה הם בשוק. היום אחרי שהייתי בסדנה עם עוד אלפים ועברתי תהליך כל כך אינטימי קיבלתי אישור לכך שלא משנה כמה אנשים יש איתי חשוב מה אני בוחרת לעשות ולעשות, אז כל מי שנרתע מכמות האנשים שנמצאים איתו בתהליך שישאל את עצמו אם זה לא עוד תירוץ לא לשנות את החיים…

8. למדתי שאני מיישמת את ה""CALLING שלי.
CALLING איזו מילה יפה. הקריאה שלך שזה בעצם היעוד שלך. רק ככה אנחנו ממשים את החיים שלנו במלוא חיותם. מממשים את זכות הבחירה.
אופרה מדברת על ל"הקשיב לקול הפנימי, ללחישה הפנימית שלנו שמובילה אל היעוד".
החיים כל הזמן שולחים לנו "לחישות" אבל התפקיד שלנו הוא להקשיב, וכשאנחנו בוחרים להתעלם היקום צועק לנו כדי שנשמע. מחלה זאת דוגמה לצעקה . אנשים אומרים לעיתים "זה הגיע משום מקום, לא צפיתי את זה מגיע!" זה נדיר ברוב המקרים זה לחש לנו הרבה פעמים ובחרנו לא להקשיב. כל מי שנמצא כאן יש לכך סיבה, ברגע שיודעים מה הסיבה חיים בתשוקה.
האם מצאתם את היעוד שלכם?

9. למדתי שצריך לחלום בגדול.
ולא לחשוב שלחלום זה ילדותי ויומרני או בזבוז זמן.
להיפך, חלומות גדולים גורמים לנו לפרוץ את הגבולות של עצמנו.
הם מרגשים אותנו גורמים לנו להעז ולהגיע למקומות חדשים. מלמדים אותנו על עצמנו דברים שלא ידענו
מגלים לנו שאנחנו הרבה יותר ממה שחשבנו – הרבה יותר חזקים, הרבה יותר יצירתיים, הרבה יותר אמיצים. הרבה יותר!
מה החלום שלכם?

10. למדתי שחלומות אכן מתגשמים.
אם הופכים אותם למטרות ראויות.
הדרך להוריד את "החלום" למציאות היא לבנות תכנית ולפרט את הצעדים המעשיים שצריך לעשות כדי להשיג את המטרה. ולעשות כמובן.
לפני שנה חלמתי שתהיה לי סדנה שתוביל אנשים לחיות חיים בריאים יותר, בצורה מלהיבה ומעוררת השראה, אחרת.
היום שנה אחרי ובסיום המחזור החמישי של "התוכנית: כל אחד יכול" אני כבר יודעת שהגשמתי חלום ואני בדרך להגשים נוספים. זה לא קורה מעצמו, שלא תתבלבלו, להגשים חלומות זאת עבודה מאתגרת אבל כל כך כייפית, מספקת ומתגמלת.
למשל, החלום שלי להביא את אופרה ויינפרי לישראל. כן זה החלום שלי.
מתי הוא יתגשם?
מבטיחה לכם שתדעו. בינתיים אני ממשיכה ליהנות מהדרך.