חשבונות, ניקיונות, תור לרופא שיניים, סידורים. חדר כושר.
עוד חמש דקות. מחר. ביום ראשון. שהילדים יגדלו.
נשמע לך מוכר?
אפילו ללאונרדו דה וינצ'י לקח לסיים את המונה ליזה 20 שנה בגלל שסבל מדחיינות.
אנשים חולים יותר בגלל שהם דוחים בדיקות תקופתיות,
משלמים יותר כסף בגלל שדוחים תשלומי חשבונות ויושבים
על הספה כי דוחים את ההליכה לחדר כושר בקיצור,
דחיינות היא מגיפה שקטה שאף אחד לא מדבר עליה.
היא עולה כסף, מעכבת, נותנת תחושה של חוסר שליטה
ומכניסה ללחץ בקיצור, בדיוק ההיפך מאורח חיים בריא.
ועדיין כולנו ממשיכים לדחות. באופן מפתיע,
גם דברים טובים אנחנו דוחים: את החופשה, מימוש תלוש מתנה ולהתחיל לחיות בריא.
מבחינה פסיכולוגית היא "קרובת משפחה" של אכילה כפייתית.
והיא הפכה להיות שכיחה יותר באורח החיים המודרני.
כאשר אדם היה צריך לצוד לכלכלת משפחתו
הוא לא יכול היה לדחות את היציאה לצייד כי היה מת ברעב.
את תשלום הדו"ח חניה אפשר לדחות…
אנחנו אומרים לעצמינו שאף אחד עוד לא מת מלעשות מנוי לחדר כושר ולא ללכת… באמת?

איך מפסיקים לדחות ומתחילים לעשות? (בלי לדחות את ההתמודדות)?

• לקחת אחריות על עצמינו ועל הבעיה – מודעות לעובדה שסבלנו את הבעיה עד היום,
מאפשרת את לשחרר את דפוס העבר ולעשות פעולות אחרות.
כלומר, העובדה שדחיתי דברים עד היום אינה אומרת שאני אמשיך לדחות דברים.
יש בי את הכוח, הרצון והיכולת לשנות את הדפוס הזה. כל אחד יכול זוכרים?

• למצוא משמעות – מחקרים מראים שאנחנו דוחים דברים
שאנחנו לא מוצאים בהם משמעות.
הפתרון הוא למצוא את המשמעות לעשיה של פעולה פשוטה כמורכבת.
למשל, "אם אני אשלם את החשבונות אני אחסוך כסף מיותר על קנסות"
או "אם אני אעשה פעילות גופנית אני ארגיש יותר טוב עם עצמי".

• לקבוע לוחות זמנים מדויקים – קביעת דדליין עוזרת לביצוע
המשימה ומונעת את דחייתה.
במקום "אני רוצה להתחיל לעשות כושר" – "מחר בשבע"

• פשוט לעשות – אין מנוס מלעשות. לעשות. לעשות.
כשאנחנו עושים את הצעד הראשון בדרך כלל מתפוגגים החששות, הפחדים, העקבות.
אז פשוט לעשות.
תעשו לעצמכם רשימה של הדברים שדחיתם עד היום וקבעו לכם
לוח זמנים שאתם מתחילים לעשות. לא מחר. לא בעוד שבוע. היום.

בהצלחה
מיכל צפיר