בימים אלה של בחירות שכל משפט הוא סלוגן חתרני.
אפרופו "מפסיקים להתנצל" אני הפסקתי ממזמן. הקדשתי לזה פרק בספר שלי.
להתנצל זה דפוס חשיבה מעכב כי אחרי שהתנצלתי, פשוט לא עשיתי. וויתרתי.
להתנצל זה אומר שאת מרגישה שלא מגיע לך,
שאת לוקחת משהו שלא שלך
שאת מרגישה שאת "לא בסדר".
שנים הרגשתי "לא בסדר" והתנצלתי.

שלא תחשבו, אני חושבת שאם עושים משהו לא בסדר צריך ורצוי להתנצל
אבל להתנצל על לשים אותך בראש סדר העדיפויות של החיים שלך – לא!.
כן גם אם את אימא את צריכה להיות בראש סדר העדיפויות שלך.

אם את תתמוטטי מעייפות כי את לא ישנה מספיק או כי את אוכלת אוכל שאינו מזין,
אז את פוגעת בעצמך וגם הילדים שלך יפגעו מזה.
מודה שלא הייתי מודעת לזה בעבר אבל היום זה מקפיץ אותי
ולא מתוך ביקורת ושיפוטיות פשוט עצוב שאנחנו "למודות התנצלות".

זה הרפלקס המותנה שלנו:
להתנצל כי רוצה לעשות ספורט
להתנצל כי רוצה להירשם לסדנה
להתנצל כי רוצה ללכת ללמוד
להתנצל כי רוצה להיפגש עם חברה

אפרופו בחירות, בחרתי ובוחרת שוב
להפסיק להתנצל על זה שאני דואגת לעצמי.
על זה ועל נושאים רבים נוספים אני מדברת בסדנה "התוכנית: כל אחד יכול"

נ.ב.

הפסקתי להתנצל שאני רוצה לגרום לכמה שיותר אנשים לחיות חיים בריאים יותר ווגם להתפרנס מזה ☺